41 שנים עברו מאז חתימת הסכם השלום עם מצרים על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון, והוא עדיין מהווה נכס אסטרטגי ומרכיב חשוב בין מרכיבי תפיסת הביטחון של ישראל. מפרספקטיבה היסטורית ניתן כבר לשפוט את התהליך, ההחלטה והמנהיגות שגילו בגין וסאדאת.

נתוני גיוס החרדים התבררו כבלוף אחד גדול. אין דרך עדינה לומר זאת. "מודל צבא העם מתפרק לי מול העיניים", כך אמר בכיר בצה"ל בראיון ל'כאן 11', אחרי שפורסם דו"ח ועדת נומה – ועדת הבדיקה שמינה הרמטכ"ל כדי לבחון את סוגית נתוני גיוס החרדים לצה"ל. ליתר דיוק, את סוגית זיוף הנתונים והדיווחים הלא נכונים שניתנו לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולבג"ץ.

עוד אני עוסק ביחסים שבין הדרג המדיני והצבאי בכל הקשור ל"עסקת המאה", התבשרנו כי הרמטכ"ל הציג לצבא ולציבור את התכנית הרב-שנתית החדשה שגיבש המטכ"ל בראשותו: תכנית "תנופה". הצגת תכנית מעין זו – דווקא בעיתוי זה – מעוררת מספר שאלות המחייבות דיון.

יש היבט מסוים שמטריד אותי בכל הקשור ל"עסקת המאה" שהציג לאחרונה הממשל האמריקני. אני לא מתכוון להתייחס לפרטיה באופן ספציפי; לא משום שאין לי דעה בעניין, אלא משום שכל עיסוק בנושא בימים אלו קשור אך ורק למחלוקות הפוליטיות בתקופה של ערב בחירות. כל ניסיון לעסוק בנושא באופן ענייני נצבע מיד בצבעים של ימין ושמאל, וממילא אינו רציני.

שוב נחשף מחדל. פרסום מרתק של יואב זיתון ב'ידיעות אחרונות' ואתר ynet על המוכנות, ואולי נכון יותר לומר על חוסר המוכנות של אוגדה 319, האוגדה המופקדת על לחימה בגזרת לבנון, לקראת המערכה הבאה מעלה על סדר היום – פעם נוספת – את סוגיית המצב הרעוע ביחידות מחסני החירום (הימ"חים) בצה"ל. על פי הפרסום נדרשה פניה לבית המשפט כדי לקבל אישור לפרסם את החומר, ולמזלנו בית המשפט נקט בגישת "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר...".