נפתח בהבהרה: בדברים הבאים שאכתוב אין כדי להביע עמדה כלשהי בנושא אקטואלי על סדר היום. הם כן נסמכים על אירועי השעה כדי להבהיר נקודה שהולכת ומתגבשת אצלי כחלק מהמחקר ההיסטורי שאני עוסק בו... "דרך המלך" לחקירת אירועים דוגמת פרשיית הצוללות היא רק הקמת ועדת חקירה ממלכתית.

"עִמדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון קטגורים" נאמר בירושלים ב-11 באפריל 1961, משפט שנחרט לעד בנשמתה של האומה הישראלית. אמר אותו כמובן גדעון האוזנר, בנאום הפתיחה שלו במשפטו של אדולף אייכמן. בשנה הבאה ימלאו 50 שנים לאירוע מכונן זה בתולדות עם ישראל, אירוע שחשף לראשונה את היקף וחומרת הזוועות בפני הציבור ללא תיווך או מסננים.

יצחק רבין המתין עד שקפטן מכבי תל אביב טל ברודי הניף בבלגרד, בפעם הראשונה בתולדות המועדון, את גביע אירופה לאלופות בכדורסל. ובעוד ישראל צוהלת, עלה רבין לשידור בטלוויזיה מול יעקב אחימאיר והודיע על התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה בשל פרשת חשבון הדולרים. שני האירועים התרחשו באותו ערב, ה-7 באפריל 1977.

רעידת אדמה ראשונה התרחשה ב-6 באוקטובר 1973. צבאות מצרים וסוריה תקפו במפתיע את ישראל ופתחו במלחמת יום הכיפורים. לא עברה שנה, ובאותו יום של הראשון באפריל 1974 פורסמה ועדת החקירה הממלכתית, היא ועדת אגרנט, את הדו"ח החלקי הראשון שלה. סערה התחוללה בקרב הציבור הישראלי, בהנהגה המדינית ובדרג הצבאי.

41 שנים עברו מאז חתימת הסכם השלום עם מצרים על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון, והוא עדיין מהווה נכס אסטרטגי ומרכיב חשוב בין מרכיבי תפיסת הביטחון של ישראל. מפרספקטיבה היסטורית ניתן כבר לשפוט את התהליך, ההחלטה והמנהיגות שגילו בגין וסאדאת.