צר לי על מה שעוברים בימים אלה הרמטכ"לים לשעבר בארץ אוכלת יושביה, ובעיקר את הטובים בבניה. לא שאני מתפעל מהביצועים שלהם בעולם הפוליטי, אבל בבסיסם הם אנשים טובים שהקדישו את מרב שנותיהם לשירות המדינה. ובזמן שחלק מאיתנו עשו לביתם הם התרוצצו על הגבעות. האמת היא שזו שאלה מעניינת, כיצד האנשים שהובילו את הצבא המורכב והחזק במזרח התיכון אינם מצליחים להמריא בשדה הקרב הפוליטי והציבורי.

התמונות קשות לצפייה: היום, ה-7 בינואר 2021, ירשם בהיסטוריה כיום שבו נכבש בנין הקפיטול בוושינגטון על ידי תומכי טראמפ. הפורעים התיישבו על כסאותיהם של סגן הנשיא, צירי הקונגרס והסנאט, שפונו מהאולם. הישיבה חודשה לאחר כמה שעות, וב-11:00 (שעון ישראל) אישרו בתי הנבחרים את בחירתם של ביידן והאריס כנשיא וסגנית הנשיא של ארצות הברית.

מדינת ישראל איננה חושפת אלפי תיקים ומסמכים שמצויים במרתפי ארכיון המדינה. וכפי שאמר גנז המדינה יעקב לזוביק, שפרש מתפקידו לא מזמן, ידרשו כ-6,000 שנות אדם כדי לגלות את החומר שנמצא בארכיון המדינה. למה זה בכלל חשוב? כל זאת ועוד תוכלו למצוא בוידאו בלוג החדש שלי. צפייה מהנה.

ביום ראשון ה-4 בספטמבר 1977, יצא "ביטניק" עם רעמת שיער, שפם של טרזן ומשקפי שמש כהים וגדולים משדה תעופה ליד אבו-גוש וטס דרך פריז לפז שבמרוקו. ה"תייר" המוזר התאכסן במלון של המלך בעיר המצויה בהרי האטלס, ובערב שלמחרת נפגש עם חסן מלך מרוקו לפגישה שנמשכה כשעה וחצי וכללה ארוחת ערב.

בכ"ט בנובמבר, היום שבו חגג העולם היהודי ובארץ ישראל פרצו במעגלי ריקודים, ישב דוד בן גוריון בבית מלון קליה שליד ים המלח עם אשתו ונכדתו וכתב ביומנו דף אחד שנראה כמו רשימת מכולת – הרכיבים למדינה מתפקדת.