בשבוע שבו אנו מציינים 65 שנים לשיאה של פרשת "עסק הביש" - הוצאתם להורג של ד"ר מרזוק ושמואל עזר, אנו מקבלים דוגמה נוספת לכך שמדינת ישראל עדיין לא נגמלה מתרבות ההסתרה וההכחשה. השבוע הודה חיל האוויר כי טעה בכך שהסתיר את פרשת מחדל המטוסים המוצפים בדירים התת קרקעיים של הבסיס בחצור, וגם זאת ספק אם היה קורה אלמלא תמונות מהבסיס היו דולפות לרשתות החברתיות ומשם לתקשורת.

שוב נחשף מחדל. פרסום מרתק של יואב זיתון ב'ידיעות אחרונות' ואתר ynet על המוכנות, ואולי נכון יותר לומר על חוסר המוכנות של אוגדה 319, האוגדה המופקדת על לחימה בגזרת לבנון, לקראת המערכה הבאה מעלה על סדר היום – פעם נוספת – את סוגיית המצב הרעוע ביחידות מחסני החירום (הימ"חים) בצה"ל. על פי הפרסום נדרשה פניה לבית המשפט כדי לקבל אישור לפרסם את החומר, ולמזלנו בית המשפט נקט בגישת "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר...".

מי שצפה במפגש הטעון בין הורי הנערים והנערות שנספו באסון נחל צפית, לבין מי שהואשמו בעבירה של המתה בקלות דעת – לא יכול היה להישאר אדיש. העימות הזה התקיים בעת שנפתח הדיון הפלילי בבית המשפט בבאר שבע. ההורים דרשו כי אלו האחרונים ייקחו אחריות ויודו בטעויות ובשגיאות, ומשלא קיבלו תגובה ביקשו להטיל על האחראים לאסון עונש ראוי. אירוע זה הזכיר לי טרגדיה דומה נוספת שהתרחשה לפני 66 שנה, שממנו עולה קריאה לפעולה שאולי תעזור להניח את דעתם של ההורים השכולים.

פרקליט המדינה הודיע על הגשת כתבי אישום נגד חלק מהמעורבים בפרשת הצוללות, ובאופן טבעי נשמעה דרישה רמה להקמת ועדת חקירה ממלכתית מצד גורמים רבים. ובכן, צר לי כי חלק מקוראי ודאי יתאכזבו, אך במציאות הישראלית של היום הסיכוי שזה יקרה קלוש ביותר. אמנם, הסירוב להקים ועדות חקירה בנושאים בעלי חשיבות ציבורית נובע בדרך כלל מהחשש מפני הטלת אחריות אישית על מעורבים בפרשה, הנמנים על הממסד הפוליטי. אך האמת היא שישנה בעייתיות רבה הרבה יותר בחקירה כאשר מתנהל במקביל הליך פלילי.