מוטי גלוסקה על מיתוסים בחברה הישראלית

האם בדקותיו האחרונות אמר יוסף טרומפלדור את המילים "טוב למות בעד ארצנו" או שפלט קללה רוסית?

מוטי גלוסקה חוזר לאמרה המיוחסת לטרומפלדור שהפכה למיתוס, דורות התחנכו עליה. מדי שנה הנציחו את י"א באדר בבתי הספר ושרו "היו היה גיבור חידה ולו זרוע יחידה". אנדרטת האריה השואג הפכה לאתר עליה לרגל. מותו של טרומפלדור ואמירתו הפכו לחלק בלתי נפרד מההווי הישראלית של עם הנלחם על מדינתו מול אויביו. ז'בוטינסקי קרא לתנועת הנוער "ברית טרומפלדור" על שמו.

בשנות ה-60 וה-70 התחילו לפקפק בנכונות המיתוס. היו מי שטענו שטרומפלדור פלט קללה ברוסית ואף תמכו את האמירה בטענה שלפיה טרומפלדור לא ידע עברית כדי לבטא אמירה כזו.

אז מה האמת? מוטי גלוסקה מסביר 

האמת היא, כמו שאמר אריסטו, לעולם באמצע – אבל אף פעם לא בדיוק באמצע. ז'בוטינסקי שהספיד את טרומפלדור, במאמר שכתב ב-8 במרץ 1920, 8 ימים אחרי הקרב בתל-חי כתב שטרומפלדור אמר: "אין דבר – טוב למות בעד ארצנו", והוסיף "שכל מי שהכיר אותו יוכל לשער את בת הצחוק השקטה, שרפרפה על שפתיו…"

ז'בוטינסקי ידע להוסיף ש-16 שנים קודם לכן, כשטרומפלדור התעורר בבית החולים וראה כי זרועו השמאלית נכרתה כמעט עד הכתף הוא אמר: "אין דבר – הימנית חשובה ממנה…"

מי שהיה בתל חי טען שטרומפלדור אמר "אין דבר – טוב למות בעד המולדת…". על האנדרטה שהוקמה בתל חי נכתב "טוב למות בעד ארצנו…" ואילו המילים "אין דבר" – הושמטו. מייחסים את האמירה בנוסח זה לסופר יוסף חיים ברנר, אך כנראה שהגרסה האמינה ביותר היא של דר' גרי – האחרון שטיפל בטרומפלדור.

האם זהו באמת המיתוס עליו צריך להתחנך? לבן גוריון הייתה דעה אחרת, ואילו בשבועת האמונים לצה"ל זה נאמר במפורש.

אם כן – מהו מיתוס בכלל?

בהרצאתו מוטי גלוסקה עוסק בקצרה בשלושה מיתוסים נוספים בחברה בחברה הישראלית:

• מעטים מול רבים במלחמת העצמאות.
• חלקם של שורדי השואה במלחמת העצמאות.
• אורי אילן – "לא בגדתי…"

מעטים מול רבים

מלחמת העצמאות תוארה, במשך שנים רבות כמלחמת דוד בגולית. המציאות ברורה – בתחילה נלחם הישוב מול ערביי ארץ ישראל ואחרי הקמת המדינה מול 7 מדינות – חלקן שהשתתפו במלואן וחלקן ששלחו כוחות וסיוע. דוד בן גוריון הציג את המציאות באופן הברור ביותר – אנחנו 600,000 וערביי ארץ ישראל 1,250,000, וכשנפתחת מלחמת העצמאות אנחנו מול 30 מיליון שמקיפים אותנו. היחסים ברורים.

כך נוצר המיתוס של מעטים מול רבים. ואמת צריכה להאמר שהלוחמים, שהגנו על הישובים, וניצבו מול כוחות גדולים האמינו שזו המציאות. יש תאור נפלא של מרדכי בר-און (מורל'ה) כיצד הוא עומד ליד אשדוד ומביט בטורי השיריון המצרי שנעים צפונה ומגיעים "עד הלום…". לימים הוא ינסה, כמו אחרים, להסביר מה עצר אותם שם.

למה זה מיתוס? למה נוצר?

בשנות ה-90, כאשר הופיעו ה"היסטוריונים החדשים" ובהם בני מוריס (שבינתיים "תיקן טעות"), התפרסם ספר הלימוד של אייל נווה שעורר סערה כאשר קבע שבכל שלב במלחמה היו כוחותינו עדיפים. גם בני מוריס טען כך. האמת היא שהם לא חדשו. משה דיין שלא האמין במיתוסים ביקש כבר בתחילת שנות ה-50 לבדוק את הסוגיה ואכן נאספו נתונים רבים על ידי מי שעסקו בהיסטוריה כמו ישראל בר וכן יהושע בן אריה ואריה יצחקי.

אם כן מה העובדות?

צריך לחלק את תקופת מלחמת העצמאות לשלוש תקופות משנה –

• בין 29.11.47 ל-15.5.48 – הישוב (600,000) התמודד מול ערביי ארץ ישראל (1,250,000) אבל העמיד כ-30,000 חיילים אל מול כ-10,000 לוחמים ערבים לכל היותר. למרות זאת בתקופה זו ועד חודש אפריל 48' ספג הישוב העברי אבדות כבדות בעיקר בשל השליטה הערבית בצירים.
• בין 15.5.1948 ל-11.6.48 – ההפוגה הראשונה הצליח הישוב להעמיד קצת יותר מ-30 אלף לוחמים בעוד מדינות ערב שפלשו הצליחו להעמיד כ-27,000 לוחמים.
• בחודש אוקטובר 1948 – הצבא מנה כ-95,000 לוחמים ולפי גרסה אחרת כ-120,000 לעומת כ-55,000.

צריך לזכור דבר אחד – שעד ההפוגה הראשונה הייתה נחיתות גדולה בנשק בעיקר שריון ומטוסים. המצב השתפר במהלך ההפוגה הראשונה.

למה נוצר המיתוס?

• כדי להגביר את המוטיבציה לגיוס.
• כדי להסביר לישובים את חוסר היכול לתגבר אותם בלוחמים.
• כדי להסביר את האבדות.
• כדי להסביר למה כוחותינו באיכותנו ובאמונתנו.

ומה החסרון במיתוס? הוא "משחרר" מהצורך לחקור את המלחמה וכיצד נוצר הניצחון – ברמה האסטרטגית וברמה הטקטית: פיקוד יעיל, יכולת צבאית, יכולת לוגיסטית, קוי לחימה ואספקה קצרים, יכולות שינוע גבוהות ועוד.

שורדי השואה ומלחמת יום העצמאות

כולנו למדנו בעל פה את שירו של אלתרמן "מגש הכסף" ודקלמנו אותו בטקסי יום העצמאות. הדמות שנצרבה אצלנו דמותו של הצבר "יפה הבלורית והתואר" ועוד "נוטף טללי נעורים עבריים". כולנו מציירים אותו בדמות של דוש עם בלורית, כובע טמבל, מכנסיים קצרים שהכיסים בולטים, סנדלים או נעליים גבוהות, מבט מחוצף מישיר קדימה – הדמות של דן מ"בערבות הנגב" או אורי מ"הוא הלך בשדות". כולנו זוכרים מהסרט אקסודוס את הילדים שירדו מהאנייה – עם המכנסיים והשלייקס, חולצות לבנות (שבקיבוץ היו לובשים רק בימי שישי), כובע מצחייה (קסקט), נעליים חצאיות ובעיקר – מבט מפוחד.

מלחמת העצמאות נתפסת כמלחמה שבה ניצח הצבר את אויביו. דוד מול גוליית.

אבל זה לא מדויק. יותר נכון – עוול נעשה לשורדי השואה.

צריך להתחיל בסיומה של מלחמת העולם השנייה. כ-350 אלף יהודים מתוך 3.5 מיליון שמנתה קהילת יהודי פולין, מצאו את עצמם במחנות העקורים. הם היו שם כמעט שנתיים. מה שקרה במחנות טעון דיון נפרד – התרחשות מופלאה: ראשית נוצרו זוגות, הייתה ילודה, היו בתי ספר, הייתה תרבות. עם נולד מההריסות. כולם רצו להגיע לארץ ישראל. יותר נכון לומר רובם הגדול.

חלק עברו את המאבק השני מול הבריטים בהעפלה והגיעו לקפריסין. למחנות נשלחו שליחים מארץ ישראל (כבר אז התחילה פוליטיקה פנימית אבל זה נושא אחר) שבין היתר העבירו אימונים בנשק.

בתוך 18 חדשים מהקמת המדינה הישוב כמעט הוכפל לכ-1.3 מיליון נפש. מרבית העולים בשלוש השנים הראשונות היו מארצות אירופה ומרביתם שורדי שואה. חשוב לציין – שורדי השואה במחנות היו בגילאים שבין 14 ל-60. הנאצים הרגו בעיקר ילדים וזקנים. מכאן היכולת להעצים את הכוחות הלוחמים.

מוטי גלוסקה על המספרים שמאחורי מלחמת השחרור

בהרצאתו מוטי גלוסקה חוזר למספרים ולנתונים שמלמדים אותנו לא מעט על מלחמת השחרור.

הרכב צה"ל במלחמת השחרור:

• צברים: 22,110
• עולי השנים 1940 – 1947 – מרביתם שורדי שואה: 23,800
• עולי שנת 1948 מרביתם אנשי גח"ל: 21,755
• מתוך הצבא שמנה כ-68,000 אנשים: כ-2/3 היו שורדי שואה.

הרכב הנופלים:

• צברים: 1,239
• עולי 1940 – 1947: 1,170
• עולי 1948: 292
• מתוך סך הנופלים – כ-6,500 (כולל אזרחים): 37% היו שורדי שואה. 150 היו נצר אחרון למשפחתם.

הרצאתו של מוטי גלוסקה, חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה. להזמנת הרצאה השאירו פרטים בטופס למטה.