איני נמנה על חסידיה של הרוח החדשה הנושבת ממשרד מבקר המדינה הנוכחי. עצם העובדה שלא נמצא לראוי למנות, כמו בעבר, שופט של בית משפט עליון או של בית משפט מחוזי מכהן או בדימוס גרמה בהכרח לפיחות במעמדו של המבקר. אולם במקרה של דו"ח הביניים שפרסם המבקר לאחרונה על התמודדות המדינה עם מגפת הקורונה, אני סבור שראוי לבחון את הדברים לגופם של דברים – ולא לגופם של אנשים.

רעידת אדמה ראשונה התרחשה ב-6 באוקטובר 1973. צבאות מצרים וסוריה תקפו במפתיע את ישראל ופתחו במלחמת יום הכיפורים. לא עברה שנה, ובאותו יום של הראשון באפריל 1974 פורסמה ועדת החקירה הממלכתית, היא ועדת אגרנט, את הדו"ח החלקי הראשון שלה. סערה התחוללה בקרב הציבור הישראלי, בהנהגה המדינית ובדרג הצבאי.

ב-14 במרץ 1982, 49 שנים לאחר רצח ארלוזורוב וכמעט בדיוק לפני 38 שנים מהיום, החליטה הממשלה דאז על פי הצעתו של מנחם בגין להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר האירוע. בגין התיר לפרסם באופן חריג את הפרוטוקול המלא של ישיבת הממשלה ובו התחייבותו לעשות צדק עם המעורבים בפרשה.

מהו תפקידה של ועדת חקירה ממלכתית? האם המוסר והערכים משחקים תפקיד בבואה לבחון התנהלות וקבלת החלטות באירוע כזה או אחר? יש מי שטוען כי תפקידן של ועדות חקירה נוגע בראש ובראשונה לפן המקצועי והטכני של קבלת החלטות באירוע מסוים - מה תפקידו של מן-דהוא, והאם הוא ביצע אותו נאמנה. בדו"ח ועדת אגרנט, למשל, הפרידו בין החלטות הדרג הצבאי לדרג המדיני, ודנו אותם למעשה בכלים שונים. שונה לגמרי הייתה הרוח שעלתה מדו"ח ועדת כַּהַן "לחקירת האירועים במחנות הפליטים בבירות", שהוגש לממשלה לפני 37 שנים (7.2.1983).

נתוני גיוס החרדים התבררו כבלוף אחד גדול. אין דרך עדינה לומר זאת. "מודל צבא העם מתפרק לי מול העיניים", כך אמר בכיר בצה"ל בראיון ל'כאן 11', אחרי שפורסם דו"ח ועדת נומה – ועדת הבדיקה שמינה הרמטכ"ל כדי לבחון את סוגית נתוני גיוס החרדים לצה"ל. ליתר דיוק, את סוגית זיוף הנתונים והדיווחים הלא נכונים שניתנו לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולבג"ץ.